תיאטרון שלנו בע"מ נ' החברה לפיתוח תיאטרון, מוסיקה, אמנות ומחול - חולון24/9/2013

פסק דין

השאלה שבמחלוקת, בתמצית

1.האם נהגה הנתבעת שלא כדין בתובעת עת לא שיבצה אותה להצגות בשנת 2009 – 2011, כנטען בכתב התביעה? במסגרת תביעה זו עליי להידרש בין היתר לשאלה האם זכאית הייתה התובעת להיות משובצת להצגות בתיאטרון חולון (הנתבעת) בשנים האמורות; האם אכן לא שובצה; במידה והתשובה לכך חיובית, מהי הסיבה לאי השיבוץ; האם הסיבה לגיטימית. במידה והתשובה לשאלה האחרונה שלילית, יהא עליי לבחון האם נגרם לתובעת נזק ומהו הפיצוי הראוי בנסיבות העניין. וכעת לעובדות והטענות ביתר פירוט.

הצדדים לתביעה

2.התובעת הינה מנהלת ומפעילה תיאטרון לילדים, לטענתה במשך 17 שנה. על הצגותיה נמנות ההצגות "דירה להשכיר", בגדי המלך החדשים", איה אאוץ'" ועוד, ראו רשימת ההצגות אשר צורפה כנספח 2 לת/2. הצגות התובעת מוכרות, כך נטען, על ידי משרד החינוך וכלולות בין היתר ב"סל תרבות". על מייסדיה של התובעת נמנה מר רונן גולדפרב (להלן: "גולדפרב"). בשנת 2009 או בסמוך לכך עבר ניהול התובעת לידיו של מר אולג שפירו (להלן: " שפירו"). לטענת התובעת, היא מקיימת הצגות באולמות בכל רחבי הארץ ומצליחה לקבל הקצאות של תאריכים ללא כל קושי.

3.הנתבעת הינה חברת בת של עיריית חולון ומנהלת את אולמות "תיאטרון חולון", בהם מתקיימים מופיעים שונים לקהל הרחב, ובין היתר הצגות ילדים. האולם הגדול מונה 808 מקומות ישיבה ומנכ"ל התיאטרון משנת 2007 הינו מר גיא תלם (להלן: "תלם"). הגברת שרית ביירותי (להלן: "ביירותי") הינה מנהלת האירועים והמכירות בנתבעת, ובין יתר תפקידיה הינה ממונה על שיבוץ לוח האירועים.

טענות התביעה

4.לטענת התובעת (ראו סעיפים 14-15 לת/2), חרף העובדה שהצגות שהתובעת מוכרות, זוכות לשבחים רבים ולפרסים, ולמרות הרפרטואר העשיר של התובעת, נתקלה היא בסירוב מצד ביירותי לשבץ את הצגות התובעת באולמות הנתבעת במהלך שנת 2009. פניות חוזרות ונשנות הצליחו להביא לשיבוץ אחד בודד ביום 1/5/10, ולאחר מכן ניתנו לתובעת שלושה מועדים נוספים בלבד (גם לגביהם טוענת התובעת ששובצו הצגות ילדים במקביל), כשאחד מהם בוטל בהמשך.

5.לטענת התובעת (סעיף 16-17 לת/2), בשיבוץ הנ"ל נקטה ביירותי ביחס בלתי שיוויוני בין התובעת לבין מפיקים אחרים, ובמיוחד נכונים הדברים לגבי חברת הפקות בשם "משגב עורי". התובעת טוענת, ברחל בתך הקטנה, שביירותי הציגה את משגב עורי כ"חברים שלה" ומשכך הקצתה לחברה זו מועדים רבים בהרבה מאלו שהוקצו לתובעת ובמועדים אטרקטיביים כגון שבתות וחגים מבוקשים. כך נהגה הנתבעת ביחס של איפה ואיפה בין המפיקים. התובעת מדגישה לאורך כתב התביעה; תצהיריה וסיכומיה כי הנתבעת מנהלת משאב ציבורי ולפיכך יש להחיל עליה את הכללים של מנהל תקין. התובעת טוענת כי הנתבעת אינה יכולה לנהוג בתיאטרון כברכוש פרטי שלה ועליה להפעיל קריטריונים אחידים, ללא שיקולים זרים ופסולים.

6.משהתחוור לתובעת, לגרסתה, כי הנתבעת נוהגת בה ביחס של קיפוח ואפליה, פנתה היא ביום 10/5/10 במכתב למבקר עיריית חולון, ראו נספח א' לת/2, וגוללה בפניו את האמור לעיל. כמו כן נכתב במכתב זה כדלקמן: " קיים חשד סביר שגב' ביירותי משתמשת בכוחה כמנהלת אירועים להפקת רווחים אישיים וקידום מקורבים ואינטרסיהם... הנני פונה אליך לבצע בירור מקיף להתנהלות זו. ממתין לתשובתך ואני תקווה כי תמצא הדרך לתפעול האולם הציבורי אשר תחת הביקורת שלך בנוהל תקין ולא באמצעות מערכת "מאכערית"... (להלן: "המכתב למבקר"). עותק מהמכתב למבקר נשלח לראש עיריית חולון ולתלם.

7.התובעת טוענת כי בעקבות המכתב למבקר נפתחה "תיבת פנדורה" והחלה מסכת ארוכה וקשה של האשמות והטחות הדדיות, כולל איומים בתביעת לשון הרע מצד הנתבעת, כשבסיומה הוחרמה התובעת ולא שובצה יותר להצגות אצל הנתבעת. כמו כן, בוטלו שלושת המועדים שהוצעו בזמנו לתובעת בשנת 2010. התובעת מפנה לתכתובת בעניין זה, ראו סעיף 21 לת/2 ונספחים ב' - ח', י'- י"א. מתכתובת זו ניתן ללמוד כי בשלב כלשהו העבירה התובעת מכתב מיום 26/7/10 (נספח ד' לת/2) בו נאמר: "אנו מבקשים בזאת להביע צער על אי ההבנה שנוצרה בנינו, או ביננו למי מעובדיך. חוזרים בנו מהמילים שנאמרו, ומקווים להמשך עבודה משותפת ופורייה". לטענת התובעת, נוסח זה לא סיפק את בא כוח הנתבעת, ראו מכתבו מיום 2/8/10, נספח ה' לת/2. התובעת סוברת שמלכתחילה לא היה צורך בהתנצלות (ראו עדות שפירו בעמ' 29 שו' 3: "למה אני צריך להתנצל?", וכן בעמ' 34 שו' 9: "ולמה אני צריך לחזור מתלונותיי? אני חושב שהתלונות והטענות שלי היו מוצדקות..."), ובכל מקרה די היה בנוסח שנשלח, אך הנתבעת היא זו שהכריזה מלחמה על התובעת, על לא עוול בכפה, והסבה לה נזקים.

8.לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות, והנתבעת הדירה למעשה את התובעת מהתיאטרון (כך לטענת התובעת), הגישה התובעת ביום 15/2/11 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א נגד עיריית חולון (עת"מ 27639-02-11, להלן: "העתירה המנהלית"), במסגרתה עתרה היא לקבל מידע על פי חופש המידע בנוגע לשיבוצי הצגות ילדים אצל הנתבעת בשנים 2008-2010. הנתבעת סיפקה את המידע המבוקש בטרם נערך דיון בעתירה, וכפועל יוצא ניתן במעמד הדיון פסק דין המקבל את העתירה כנגד הנתבעת, ללא צו להוצאות (ראו פרוטוקול הדיון בעתירה המנהלית, צורף כנספח י"ד לת/2).

9.התובעת טוענת כי מהמידע שנמסר לה בעתירה המנהלית עולה ברורות שבשנים אלו לא קיבלה התובעת מועד להצגה, למעט אותו מועד בודד בשנת 2010, בעוד שמשגב עורי זכתה לקבל עשרה מועדים, וזאת בשנת 2009 וחמישה מועדים בשנת 2010.

10.לנוכח המידע שנחשף בפניה, טוענת התובעת כי הייתה זכאית לקבל חמישה מועדים להצגות בשנת 2009; ארבע מועדים להצגות בשנת 2010 וחמישה מועדים להצגות בשנת 2011. התובעת צירפה לתצהיריה תחשיב רווח והפסד של רו"ח גדי לובודה (להלן: "לובודה"), נספח ט"ו לת/2, ואף חוות דעת מומחה חתומה על ידו (ת/1). על פי חוות הדעת של לובודה הרווח מכל הצגה עומד על סך של 30,993 ₪, משכך תובעת התובעת מהנתבעת את תשלום הרווח שנמנע ממנה בגין אי שיבוץ 14 מועדים להצגות, ובסך הכל סך של 433,902 ₪. עוד דורשת התובעת תשלום סך של 10,440 ₪ כתוצאה מביטול השתתפותה של התובעת בפסטיבל "צלילי ילדות". התובעת מציינת שנגרם לה נזק למוניטין בשיעור של 100,000 ₪, אולי מטעמי אגרה לא תבעה סכום זה במסגרת תביעתה. לסיכום סעדיה, תובעת התובעת תשלום סך של 444,342 ₪ כפיצוי בגין הפסד הרווחים וכן עותרת למתן צו עשה כנגד הנתבעת, אשר יורה לה להקצות לתובעת מועדי הצגות באולם.

טענות הנתבעת

11.הנתבעת טוענת שמדובר בתביעה מקוממת וחסרת בסיס, שהוגשה אך ורק מטעמים נקמניים; הנתבעת טוענת ששפירו הינו איש ריב ומדון המסתכסך עם גורמים רבים, ובכלל זה בתעשייה; הנתבעת טוענת כי התובעת, כשבראשה שפירו, בחרו להלך אימים על הנתבעת ובמיוחד על ביירותי, והטיחו בה שהם יגרמו לה לטרדה ובזבוז זמן ואף לאבד את משרתה. הבטיחו – וקיימו באופן חלקי, בין באמצעות המכתבים המכפישים למבקר ולגורמים נוספים; בין באמצעות הגשת העתירה המנהלית שלא היה כל מקום להגישה, שכן אם הייתה התובעת פונה לנתבעת לקבלת המידע היה זה נפרש בפניה ללא צורך בהליך משפטי; ובין בהליך שבפנינו, במסגרתו עותרת התובעת לפיצוי בגין אובדן רווחים שכלל לא הוכחו.

12.לגופו של עניין טוענת הנתבעת שאין כל ממש בטענה לפיה התובעת פועלת במשך 17 שנה, שכן במהלך השנים שינתה זהויות והתאגדה למעשה רק ביום 11/6/09 (נספח 2 לתצהיר תלם); שאין ממש בטענה שהצגות התובעת כלולות במסגרת סל תרבות, שכן במהלך המשפט הוכח שהצגות התובעת הוצאו מהסל (ראו עדות שפירו בעמ' 34 שו' 29); שאין כל ממש בטענה שמשנת 2009 פנתה התובעת לביירותי לצורך קבלת מועדים, שכן הוכח שהתובעת החלה ב"מכירה פתוחה" רק בשנת 2010 (ראו הודאתו של שפירו בעמ' 23 שו' 6). מכאן, שגם לא היה ממש בעתירה המנהלית שכן בשנים 2008-2009 כלל לא ניתן היה להקצות מועדים לתובעת; וכן אין ממש בדרישותיה הכספיות ככל שנוגעות הן לשנים 2009 וחלק משנת 2010.

13.ממשיכה הנתבעת וטוענת שאין כל מקום להשוות בין התובעת לבין משגב עורי, שהינו גורם ותיק וחזק בענף. בכל מקרה מציינת הנתבעת שורה של קריטריונים אותם רשאית היא לשקול בעת הקצאת המועדים, ובכלל זה איתנות כלכלית; יכולת שיווק; קרבה למועדי פסטיבלים וכו', ראו סעיף 21 לתצהיר תלם וסעיף 13 לתצהיר ביירותי. הנתבעת טוענת כי נהגה על פי קריטריונים אלו גם בנוגע לתובעת, אולם למעשה לא הייתה כל הזדמנות ממשית ליישמם, שכן המשבר פרץ מיד לאחר הצגה אחת בלבד.

14.בעניין זה מפרטת ביירותי את השתלשלות העניינים אשר גרמה למשבר, ראו סעיף 11 לתצהירה. לשיטתה, גולדפרב פנה אליה בחודש ינואר 2010 או בסמוך לכך וביקש לקבל מועדים לשנת 2010-2011. ביירותי הסבירה כי המועדים כבר שובצו אולם הציעה מועד שהיה באותה עת פנוי, ה – 1/5/10. לטענת ביירותי מועד זה אושר על ידי התובעת רק בחודש מרץ 2010 וההצגה אכן התקיימה. בחודש מאי 2010 התקיימה שיחת טלפון עם גולדפרב במהלכה בקש לקבל תאריכים לשנה שבפתח. באותה שיחה סיפר גולדפרב, לטענת ביירותי, על המאבק השיווקי בין התובעת לבין משגב עורי, והתבטא בפניה שמשגב עורי בוודאי זכו כבר לשני עשר מועדים. ביירותי מציינת כי השיבה בפניו, בבדיחות, "למה לא 20?". לאחר אותה שיחה העבירה ביירותי לגולדפרב את נספח 11 לתצהירה, שם הציעה לתובעת שלושה מועדים לקיום הצגות.

15.לאחר משלוח המכתב התקשרה ביירותי לברר את עמדת התובעת לתאריכים המוצעים, או אז צעק עליה גולדפרב, לשיטתה, ודרש הנחה. בהמשך בקשה ביירותי לקבל חזרה אחד מהמועדים שהוצעו, תוך הבטחה שינתן לתובעת מועד אחר, וגולדפרב החל להרים את קולו ואמר "חוצפה", וטרק את הטלפון. ביירותי ניסתה להתקשר שוב לתובעת על מנת להשלים את השיחה בדרכי נועם, או אז ענה לטלפון שפירו, צעק ואיים על ביירותי, דרש לקבל מידע בנוגע למועדים של משגב עורי והודיע לביירותי שיגרום לה לאבד את משרתה. חרף חילופי הדברים הקשים, החזירה התובעת את נספח 11 חתום, אולם מיד בסמוך לאחר מכן שלחה את המכתב למבקר, מכתב המכפיש באופן אישי את ביירותי.